"הם ירו ללא אבחנה," התלוננו משתתפי המשט לעזה. "הרג חסר אבחנה במשחק Army of Two," התרגש הכתב; צעירים "נכנסו לבית הספר עם אקדח והכו נערים ללא אבחנה", משרד החוץ הסיני גורס כי "אין תועלת בעיצומים ללא אבחנה על איראן". ועוד ועוד ועוד.
המשותף לכל הדוגמאות הוא שימוש שגוי במילה אבחנה במקום במילה הבחנה. מדובר בטעות רווחת ולא בכדי. שתי המילים קרובות ודומות זו לזו, ואף על פי כן משמעותן שונה. אז מתי נכון לכתוב אבחנה ומתי יש לכתוב הבחנה?
הבחנה היא היכולת לשים לב להבדלים דקים בין דברים. יש אנשים חדי הבחנה ששמים לב לכל דבר – חצי קילו שעלית, שאת החולצה הזאת לבשת כבר אתמול – ויש כאלו שפחות. שימו להם פיל באמצע החדר, והם ילכו סביבו באלגנטיות וישאלו בלי להרים את המבט מה יש לארוחת ערב.
אבחנה היא קביעת טיבה של מחלה על בסיס התסמינים באמצעות שיחה עם החולה ובדיקות שונות (בלעז: דיאגנוזה). שורש המילה הוא ב.ח.נ והמשקל אפעלה, כמו אחזקה. עם השנים נגזר מהמילה אבחנה הפועל אִבְחֵן, על ידי לקיחת האות א' ששימשה כתחילית המשקל והפיכתה לאות שורש במה שמכונה שורש תנייני. מהשורש התנייני א.ב.ח.נ נגזר שם הפעולה אבחון.
לסיכום, איך תבחינו בין אבחנה להבחנה? אם ההקשר הוא רפואי – רוב הסיכויים שמדובר באבחנה. אם ההקשר הוא משהו שנעשה בלי לשים לב לדקויות או פרטים – רוב הסיכויים שהכתיב הנכון הוא הבחנה. בנוסף, כשמדובר בהבחנה בדרך כלל המילה תגיע בצירופים "ללא הבחנה" או "כושר הבחנה". כשידובר באבחנה ההקשר יהיה טעות באבחנה, אבחנה מאוחרת, קבלה של אבחנה, וכאמור הקשר רפואי.
רוצה ביטחון שמה שכתבת נכון דקדוקית, מנוסח היטב ונטול שגיאות?
