"הם ירו ללא אבחנה," התלוננו משתתפי המשט לעזה. "הרג חסר אבחנה במשחק Army of Two," התרגש הכתב; צעירים "נכנסו לבית הספר עם אקדח והכו נערים ללא אבחנה", משרד החוץ הסיני גורס כי "אין תועלת בעיצומים ללא אבחנה על איראן". ועוד ועוד ועוד.

המשותף לכל הדוגמאות הוא שימוש שגוי במילה אבחנה במקום במילה הבחנה. מדובר בטעות רווחת ולא בכדי. שתי המילים קרובות ודומות זו לזו, ואף על פי כן משמעותן שונה.  אז מתי נכון לכתוב אבחנה ומתי יש לכתוב הבחנה?

הבחנה היא היכולת לשים לב להבדלים דקים בין דברים. יש אנשים חדי הבחנה ששמים לב לכל דבר – חצי קילו שעלית, שאת החולצה הזאת לבשת כבר אתמול –  ויש כאלו שפחות. שימו להם פיל באמצע החדר, והם ילכו סביבו באלגנטיות וישאלו בלי להרים את המבט מה יש לארוחת ערב.

אבחנה היא קביעת טיבה של מחלה על בסיס התסמינים באמצעות שיחה עם החולה ובדיקות שונות (בלעז: דיאגנוזה). שורש המילה הוא ב.ח.נ והמשקל אפעלה, כמו אחזקה. עם השנים נגזר מהמילה אבחנה הפועל אִבְחֵן, על ידי לקיחת האות א' ששימשה כתחילית המשקל והפיכתה לאות שורש במה שמכונה שורש תנייני. מהשורש התנייני א.ב.ח.נ נגזר שם הפעולה אבחון.

לסיכום, איך תבחינו בין אבחנה להבחנה? אם ההקשר הוא רפואי – רוב הסיכויים שמדובר באבחנה. אם ההקשר הוא משהו שנעשה בלי לשים לב לדקויות או פרטים – רוב הסיכויים שהכתיב הנכון הוא הבחנה. בנוסף, כשמדובר בהבחנה בדרך כלל המילה תגיע בצירופים "ללא הבחנה" או "כושר הבחנה". כשידובר באבחנה ההקשר יהיה טעות באבחנה, אבחנה מאוחרת, קבלה של אבחנה, וכאמור הקשר רפואי.

רוצה ביטחון שמה שכתבת נכון דקדוקית, מנוסח היטב ונטול שגיאות?

ליצירת קשר

השפה העברית עשירה בפעלים וביטויים שעניינם מוות: מ"התפגר" ההמוני ועד "ניתק פתיל חייו" המליצי. אך לא מדויק לראות בכל הצורות האלה נרדפות, שכן הפעלים השונים לא רק מציינים את עובדת מותו של פלוני.  אלא גם מוסרים לנו מידע נוסף על המת ועל הסיבה למותו.

התמונה שבראש העמוד לקוחה מכתבה של גלובס, והיא מציגה טעות בין סיבת המוות לפועל המתאר אותה.

מת

זהו הפועל הכללי ביותר שלא מוסר כל מידע למעט שפלוני כבר איננו איתנו.

נפטר

נפטר אינו רק פועל מנומס יותר או בלשון נקייה יותר למת. פועל זה מציין שאדם מת בנסיבות טבעיות, בעקבות מחלה או בשיבה טובה.

ביהדות המסורתית מייחדים את הפועל נפטר ליהודים. אף שאין לכך סימוכין במקורות, הפועל נפטר נתפס כקיצור של נפטר מעול מצוות. מאחר שרק יהודים מחויבים במצוות אין לומר זאת על גוי.

אל הפועל נפטר, שכאמור מציין מוות טבעי מזקנה או ממחלה, מצטרפים הביטויים המליציים נאסף אל אבותיו, הלך לבית עולמו, נפח את נשמתו, הלך בדרך כל הארץ, שבק חיים, הסתלק מן העולם, החזיר נשמתו לבוראו, נקרא לישיבה של מעלה, וכן ביטויי סלנג כמו סגר את הבסטה ומריח את הפרחים מלמטה.

נהרג

הפועל נהרג מתייחס אל מוות שהיה פתאומי ולא צפוי, בדרך כלל בתאונה, בפיגוע או במלחמה. במשמעות זו משמשים גם הביטויים ניתק פתיל חייו, נקטף באבו ונגדע בדמי ימיו.

נפל או נפל חלל

פועל שמציין בבירור מוות במלחמה או מבצע צבאי

נספה

פועל שמתייחס למוות בשריפה או בשואה

נרצח

פועל זה מיידע אותנו שסיבת המוות לא רק הייתה חטופה ולא צפויה, אלא גם גרם לה אדם אחר במזיד, מתוך כוונה תחילה. ביטוי סלנג שרומז על היעדרן של נסיבות טבעיות במוות הוא "הלך לישון עם הדגים".

התפגר

הפועל התפגר לא רק מציין שסיבת המוות היא טבעית, ממחלה או מזקנה, אלא גם חושף את יחסו של הדובר למת. הפועל התפגר מציין זלזול, והוא מופנה כלפי אדם שהיה שנוא, וכעת, לאחר מותו, משווים בינו לבין בעל חיים. פגר הוא נבלה, שגם היא כינוי לאדם שנוא.

התאבד

פועל זה מוסר לנו את המידע שאדם גרם בעצמו למותו. ביטויים נוספים במשמעות זו הם: טרף את נפשו בכפו, שלח יד בנפשו ואיבד את עצמו לדעת.

ובאשר לתמונה שבכותרת העמוד, קורונה היא מחלה ועל מי שמת מקורונה אפשר לומר כי הוא מת או נפטר. הפועל נהרג אינו מתאים בהקשר זה ויש לשמור אותו למקרי מוות חטופים, לא טבעיים ולא צפויים. אילו העסיקו בגלובס עורכים לשוניים הם היו נמנעים מהטעות הזאת.

רוצה ביטחון שמה שכתבת נכון דקדוקית, מנוסח היטב ונטול שגיאות?

ליצירת קשר

עושה רושם כי קיים לא מעט בלבול בין שני מושגים דומים: ירושה ותורשה. הדבר אינו מפתיע, כי לשתי המילים האלה יש שורש זהה: י.ר.ש, אך משתמשים בהן בהקשרים שונים.

תורשה

תורשה היא העברה של תכונות פיזיות ונפשיות בין הורים לילדיהם באופן גנטי. אם לאב יש שיער חלק ולאם שיער מתולתל והצאצא מתולתל גם הוא, אנחנו אומרים שהתלתלים עברו אליו בתורשה מאמו. במחקרים עדכניים נמצא שלא רק תכונות פיזיות, מחלות ואופי עוברים בתורשה, אלא גם טראומות נפשיות. נמצא כי הדנ"א שלנו מגיב כל הזמן לסביבה, והשפעות של אירועים שפקדו אותנו כמו תאונות ומצבי דחק, וכן התזונה שלנו, מטביעות את חותמן בגנים שלנו ומועברות לדור הבא.

ירושה

גם ירושה קשורה בהעברה בין-דורית, אך כשמדברים על ירושה מתכוונים להעברה לא גנטית אלא לכזו שקשורה ברכוש, כסף, תפקיד או תואר. לדוגמה, תואר המלוכה מועבר מאב לבנו (ובמדינות מסוימות גם לבתו). ולא חסרים סיפורים על אחים שנקלעו לסכסוך חריף בעקבות מאבק על ירושת ההורים.

שלב ההוכחות

ועכשיו לשתי הדוגמאות שסיפקו לי את ההשראה לכתיבת הפוסט. ראשית טוקבק של בן 63 לכתבה על הנזקים הבריאותיים שגורם הסוכר. המגיב טוען שהוא אוהב מאוד דברים מתוקים וסבור שהאהבה הזו למתוק עוברת בירושה. הוא טועה פעמיים. פעם ראשונה כי הוא מדבר על ירושה ומתכוון לתורשה. הוא מתכוון לומר שהוא ובנו אוהבים לאכול מזונות מתוקים ומכאן שחיבה למתוקים היא תכונה גנטית שעוברת בתורשה. הטעות השנייה שלו היא שחיבה לסוכר נובעת מהתמכרות, ואין בה כל מרכיב תורשתי. כל מי שיפסיק לצרוך לחלוטין סוכר יגלה שהוא אינו זקוק עוד למתוק, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר ולאתר אחר.

ושנית, הנה תווית לערק מברוקה, שהוא ערק מסורתי שמיוצר לפי מתכון סודי שעובר בתורשה בין בני המשפחה… זו כמובן טעות, כי הערק אינו זורם בעורקי בני המשפחה ומועבר מאב לבנו גנטית, כך שכל בן נולד כבר עם הידע המשפחתי כיצד להכין את הערק הזה. המתכון הזה פשוט עובר בירושה מדור לדור, וכך היה צריך לכתוב.

רוצה ביטחון שמה שכתבת נכון דקדוקית, מנוסח היטב ונטול שגיאות?

ליצירת קשר

בימים האחרונים נתקלתי בפוסטים ובפרסומים שהמשותף להם היה השימוש במושג שכיבות שמיכה, ובחלק אפילו ראיתי שהכותב תוהה אם צריך לכתוב שכיבות שמיכה או שכיבות סמיכה.

הכתיב שכיבות שמיכה הוא טעות, ויש לכתוב שכיבות סמיכה. אבל למה? על דייסה אומרים שהיא סמיכה. מה הקשר לפעילות הספורטיבית שבה כל משקל הגוף מונח על הידיים ועוד נדרש מאיתנו לדחוף את כל משקלנו מעלה ומטה מספר רב מדי ומעייף של פעמים?

סמוך על סול

בואו נסתכל על הפועל סמך. כשאנחנו סומכים על מישהו, מאמינים בו, אנחנו למעשה נשענים עליו בצורה מטפורית. כשאנחנו מסתמכים על מקור כלשהו לביסוס טענה – גם אז אנחנו נשענים על המקור הזה כסוג של תמיכה לרעיונות שלנו. ומיהו בר-סמכא אם לא אדם שמומחה בתחום כלשהו ואפשר לסמוך על ידיעותיו?

חוץ מהמשמעויות המטפוריות, לסמך יש גם משמעות פיזית ממשית, של השענה, הנחה של משהו על משהו.

מכירים את סוס הסמוכות? סָמוֹכָה זה עמוד, מוט או התקן שנושא את משקלו של מישהו. זה יכול להיות מוט שתומך בשתילים צעירים או, במקרה של התעמלות מכשירים, מתקן שנושא את משקלו של מתעמל שמבצע עליו תרגילים שונים.

לסיכום: שכיבות שמיכה או שכיבות סמיכה?

מכאן שתרגיל ההתעמלות שבו מניחים את משקל הגוף על הידיים כך שהידיים משמשות כסמוכות לגוף כולו צריך להיכתב שכיבות סמיכה ולא שכיבות שמיכה. את השמיכה נשאיר לשנת הלילה…

רוצה ביטחון שמה שכתבת נכון דקדוקית, מנוסח היטב ונטול שגיאות?

ליצירת קשר