עושה רושם כי קיים לא מעט בלבול בין שני מושגים דומים: ירושה ותורשה. הדבר אינו מפתיע, כי לשתי המילים האלה יש שורש זהה: י.ר.ש, אך משתמשים בהן בהקשרים שונים.

תורשה

תורשה היא העברה של תכונות פיזיות ונפשיות בין הורים לילדיהם באופן גנטי. אם לאב יש שיער חלק ולאם שיער מתולתל והצאצא מתולתל גם הוא, אנחנו אומרים שהתלתלים עברו אליו בתורשה מאמו. במחקרים עדכניים נמצא שלא רק תכונות פיזיות, מחלות ואופי עוברים בתורשה, אלא גם טראומות נפשיות. נמצא כי הדנ"א שלנו מגיב כל הזמן לסביבה, והשפעות של אירועים שפקדו אותנו כמו תאונות ומצבי דחק, וכן התזונה שלנו, מטביעות את חותמן בגנים שלנו ומועברות לדור הבא.

ירושה

גם ירושה קשורה בהעברה בין-דורית, אך כשמדברים על ירושה מתכוונים להעברה לא גנטית אלא לכזו שקשורה ברכוש, כסף, תפקיד או תואר. לדוגמה, תואר המלוכה מועבר מאב לבנו (ובמדינות מסוימות גם לבתו). ולא חסרים סיפורים על אחים שנקלעו לסכסוך חריף בעקבות מאבק על ירושת ההורים.

שלב ההוכחות

ועכשיו לשתי הדוגמאות שסיפקו לי את ההשראה לכתיבת הפוסט. ראשית טוקבק של בן 63 לכתבה על הנזקים הבריאותיים שגורם הסוכר. המגיב טוען שהוא אוהב מאוד דברים מתוקים וסבור שהאהבה הזו למתוק עוברת בירושה. הוא טועה פעמיים. פעם ראשונה כי הוא מדבר על ירושה ומתכוון לתורשה. הוא מתכוון לומר שהוא ובנו אוהבים לאכול מזונות מתוקים ומכאן שחיבה למתוקים היא תכונה גנטית שעוברת בתורשה. הטעות השנייה שלו היא שחיבה לסוכר נובעת מהתמכרות, ואין בה כל מרכיב תורשתי. כל מי שיפסיק לצרוך לחלוטין סוכר יגלה שהוא אינו זקוק עוד למתוק, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר ולאתר אחר.

ושנית, הנה תווית לערק מברוקה, שהוא ערק מסורתי שמיוצר לפי מתכון סודי שעובר בתורשה בין בני המשפחה… זו כמובן טעות, כי הערק אינו זורם בעורקי בני המשפחה ומועבר מאב לבנו גנטית, כך שכל בן נולד כבר עם הידע המשפחתי כיצד להכין את הערק הזה. המתכון הזה פשוט עובר בירושה מדור לדור, וכך היה צריך לכתוב.

רוצה ביטחון שמה שכתבת נכון דקדוקית, מנוסח היטב ונטול שגיאות?

ליצירת קשר